Created by Elliot Goldstein and vardaart.com for Kibbutz Gezer

 

תולדות קבוץ גזר

תקופה ראשונה 1945-1961

קבוצת "הדסה" ישבה כפלוגת עבודה בחדרה  מסוף  1940 עד 1946 .  היא התאגדה ממספר חברות נוער עולה שארצות מוצאם במרכז אירופה ועלו ארצה בשנים 1938-1939 . הכשרתן הייתה במסגרת מפעל "עליית הנוער " וגם התמזגו עם גרעין  ותיק של ילדי הארץ יוצאי כפר הנוער "שפייה" . תחילה נקראו קבוצת "הדס" ובהמשך קבעו שמם לקבוצת "הדסה" , לקבע את הקשר לתנועת "הדסה הצעירה" מארה"ב שתמכה בכפר הנוער "שפייה" .

בשנים 1941-1945 במסגרת פלוגת עבודה בחדרה עברה הקבוצה הכשרה ובה הכנה לעצמאות כלכלית ולהתיישבות קיבוצית עצמאית. שם גם נתגבשה המסגרת החברתית של הקבוצה  אשר מבחינה תנועתית פוליטית השתייכה אל גורדוניה חבר הקבוצות. 

העלייה על הקרקע ב - 11.3.1945התקיימה בטקס חגיגי בו לקח חלק גם הרצפלד אבי ההתיישבות.

עד נובמבר1947  מצב הביטחון היה יחסית טוב. היו, יחסים עם השכנים, היה שומר שדות דובר ערבית, זורי, שאחר כך נרצח מהמארב. היו יחסים עם הערבים. לערבים היו חלקות קטנות בתוך האדמות של גזר שהם עיבדו. הבעיות הביטחוניות התחילו עם החלטת האומות המאוחדות. ואז נכנסו ל"מצב הכן", חוזקה הגדר סביב הקיבוץ וכן הביצורים השמירה והאימונים הוגברו. כל הנשק שהיה היה נשק בהסתר. ה"נשק" בו השתמשו ובו התאמנו היו מקלות. כוחות צבאיים של הפלמ"ח שתפקידם היה להגן על השיירות לירושלים הקיפו את הקיבוץ. הילדים והמטפלות פונו תחילה לקבוצת שילר ואח"כ לרמת השרון. האבות והאימהות ששהו בגזר היו נוסעים לבקר את ילדיהם פעם בשבועיים. גם הפרות פונו.

ההתקפה על גזר

לקראת ההפוגה הראשונה הייתה הרגשה של שקט באזור.  מפקדת הלגיון החליטה לבצע מספר פעולות תוקפניות באזור גזר. ב 10 ביוני  1948יצאו שבע שריוניות ושתי פלוגות בלתי סדירות של הלגיון הערבי בפיקוד קצין בריטי מרמלה. בהגיעם לאל ברייה לקראת הצהרים החלו להפגיז את הקיבוץ. לאחר מכן פרצו פנימה. בקיבוץ היו באותו זמן 68 חברים וחיילים מתוכם 13 בנות מצוידים בנשק קל בלבד. הם קראו לעזרה וביקשו תגבורת. התשובה שקיבלו "החזיקו מעמד התגבורת בדרך" אבל היא לא הגיעה. העמדות נפגעו ונהרסו ואנשיהם נהרגו. המגינים עברו לתעלות הקשר. רק אחרי ההסתערות השלישית הצליחו התוקפים לחדור לישוב. הפצועים הועברו למקלט המרכזי.  הגיעה הוראה להיכנע. האנשים בתוכם הפצועים, רוכזו ליד חדר האוכל. הגיעו גם לוחמים שנכנעו. הם הועלו על מכונית והובאו לרמלה. 15 הבחורים הועברו  למחנה השבויים בירדן ושהו שם 9 חודשים. ו14 בחורות הוחזקו במשטרת לוד ולאחר יממה עם ההפוגה הראשונה שוחררו והועברו לכפר הנוער בן שמן.

קבוצה קטנה של מגינים שנוכחה שלא תוכל להוסיף ללחום הצליחה לעבור את טבעת הכיתור ולהגיע דרך השדות לנען וחולדה.  אחרי הלגיון נהר אספסוף מכפרי הסביבה וערך ביזה בעוברו מבית לבית. בערב פרצה יחידה מגדוד 1 של חטיבת יפתח אל הקיבוץ ושחררה את גזר כמעט ללא קרב .                                               
בקרב נהרגו 19 חברי קיבוץ ו-9 חיילים שנקברו בקבר אחים.

החברים שנשארו החלו בכוחות נפש גדולים ובכוח החזון לשקם את המשק ולחזור למסלול הבניין והיצירה .

ענפי המשק: בשדות: פלחה, מטעים, מספוא, גן ירק, מכון מים ובמשק החי: רפת, צאן ולול. כמו כן משק מכונות לחקלאות ונגריה.

הוקמו בתי ילדים עם לינה משותפת ואף היו כיתות לימוד בבתים כוללים. להגדלת מספר הילדים נקלטו ילדי חוץ שגרו בקיבוץ.

גם חיי התרבות פרחו:

בשנת 1961 החל גל עזיבות  מקרב החברים המייסדים והוותיקים  ותוך חודשים מספר לא נותרו מהם במשק .

בין השנים  1961 – 1965 נותרו בגזר בני הגרעין הצרפתי ( עולים צעירים מצפון אפריקה ) . העדר אפשריות חברתיות וכלכליות להתפתחות המשק הביאו לבסוף לעזיבת גרעין זה את גזר .

גרעין התיישבות ישראלי החזיק בגזר בין השנים 1966 – 1970 . הוא תוגבר בכוח אדם זמני מקרב תנועות הנוער ואומץ לליווי והדרכה על ידי קיבוץ צרעה  . גרעין עולים דרום אפריקאי שיועד לחיזוק ההתיישבות , עזב לבסוף לצרעה  וגם פרק זה תם בעזיבה כוללת .

גזר אמריקה היה כינוייה של קבוצת אמריקאים צעירים שיישבו את גזר בין השנים 1971 – 1973 . הם ניסו להקים ישוב חקלאי ברוח ערכי התזונה הצמחונית . הקבוצה מנתה 40 עד 60  נפשות ונוהלה כקיבוץ , גם כי הליווי הצמוד היחיד שקיבלו היה של התנועות הקיבוציות . משברים חברתיים הביאו לעזיבתם המשותפת .